אם נתמקד ספציפית על התחום של דיני עבודה, על מנת לבדוק את נושא "פסק דין או פשרה", נוכל לציין, כי יש אנשים שפשוט יעדיפו להתפשר, או לא ללכת לנתיב הזה מלכתחילה. אולי כי הם לא יודעים מה יצא להם מזה, מה ההטבה בזה, או שאולי לא בא להם לקחת את הנתיב הזה מול המעסיק. מחקר חדש, שדובר בכתבה בדה מרקר, אשר נערך, לפי הדברים – באוניברסיטת חיפה – הניב ממצאים מעניינים בנושא זה. בנושא הפשרה, או פסק הדין.
מה המחקר אמר על התפשרות והכרעה?
המחקר המדובר, אשר הובא בדה מרקר, ציין כי על מנת להגדיל את הסיכוי לתביעה ואת סכום הפיצוי מן המעסיק – אין זה מומלץ לנהל הליכי פשרה. כלומר, אם רוצים להגדיל את הסיכוי – ישנה המלצה, על פי הכתוב – ללכת עד הסוף ולקבל פסק דין בתביעה. כלומר, עדיף לא ללכת לבית הפשרות.
המחקר נערך על ידי פרופסור רונן פרי, דוקטור אורן גזל-אייל, עורך הדין גל ליפשיץ ועורכת הדין אפרת פלוטניק-צדקיהו – מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. המחקר התבסס על כשלוש מאות תיקי דיון מהיר, במסגרתם עובדים תבעו את המעסיקים. מתוך הממצאים עלה כי הליכי פישור מניבים כארבעים וחישה אחוזים מהסכום הנתבע, באופן ממוצע. באם, התובעים לא מתפשרים, וההכרעה אכן מתקבלת – הזכייה הממוצעת היא בסימן שמונים וארבעה אחוזים מסכום התביעה. כלומר, כמעט סכום הכפול מסכום ההתפשרות. באם מדובר על הכרעה הנעשית במסגרת פסק דין, בדרך הפשרה, כאשר זו מוכרעת על פי סופט (כפי שמפורט בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט) – הסכום המדובר עומד דווקא על חמישים ושישה אחוזים.
לכוון להכרעה אמיתית?
במילים אחרות, החוקרים כמו מספרים לנו שהליך פורמלי יותר, מכוון הכרעה ולא פשרה- מאפשר לקבלת נתח גדול יותר מסכום התביעה המבוקש – ביחס להליך מכוון פשרה ולא הכרעה. זו בהחלט נקודה "טעימה" למחשבה עבור כל מי שרוצה ומבקש לעצמו חיזוק, ואישור לכך שזה נכון עבורו לדרוש ולבקש מה שהוא באמת רוצה – כן גם אל מול ובתוך המערכת המשפטית.
להזכיר לעצמנו את הזכויות שלנו?
אלו המבקרים את תחום יישוב הסכסוכים, יגידו, כי בחדר הגישור – זה שתופש את עצמו כצד חלש (כי אולי רוצה משאבים, אולי רוצה כסף כאן ועכשיו וכו') – יכול לוותר על הזכויות המשפטיות שלו באופן לא מודע. כי הוא כל כך רוצה תוצאה כאן ועכשיו, עד שהוא לא נשאר עם התהליך עד סופו כדי לקבל את מה שבאמת מגיע לו, ומה שבאמת הוא יכול לקבל. מעבר לזה, שאם יושבים בחדר גישור, הצד המפשר עלול להחזיק ברצון מסוים, אולי מודע ואולי לו – להביא לסגירת התיק וסילוק תביעות. כך שהוא יכול לראות שאם הוא יפעיל לחץ על הצד שנמצא קצת בלחץ, אולי זה יוביל אותו לוותר על טענתו. ובכן, הלחץ של המפשר זה לא הלחץ הרלוונטי לצד התובע.
אך אם הצד התובע, שחווה אולי קצת לחץ וחוסר וודאות ואף ספק, רואה את הצד המפשר שמנסה להציע פשרה ולהתעקש על כך שעל הצד התובע לוותר על אי אילו זכויות וטענות "לצדק", זה בהחלט יכול להוות מראה מאתגר. שכן, צד "אובייקטיבי", "בלי משוא פנים", כביכול, "ממליץ לו בחום", ללכת לכיוון הפשרה -גם אם לא מדויקת עבורו. אז לא, חשוב לזכור – שגם אם המפשר מתעקש על משהו, יכול להיות שזה לא מחובר לצרכים, לרצונות ולאפשרויות של הצד התובע. בהחלט יכול להיות שזה כלל לא נוגע למצב שהתובע נמצא בו – ואם ימשיך ויישאר חזק, יזכה להגיע להכרעה אמיתית עבורו.
לסיכומו של דבר,
המטרה היא לדעת את הזכויות שלנו, לזכור מה מגיע לנו ופשוט להמר על עצמנו וללכת עם זה עד הסוף. ובמידה ומישהו, גם צד שלישי "אובייקטיבי", ממליץ להתפשר – לבדוק אם לנו זה מתאים. אם אנחנו באמת מרגישים קריאה לזה, או שמא זה "קול הפחד", שקורא לאיזשהי פשרה, "על מנת לא לאבד משהו בטוח". אין כזה דבר דברים בטוחים בחיים, רק מה שאנחנו רוצים שיהיה. ואם אנחנו רוצים ללכת עד הסוף, יכול להיות שזה נובע מתוך ידיעה פנימית עמוקה. למידע נוסף על הנושא, ניתן להתייעץ עם עורך הדין
אלעד הדר
מנכ"ל קבוצת Success
